כוחות הביטחון העיראקיים נכנסו למעוז מיליציה פרו-איראנית בלי קרב
אחרי כ-12 שנות שליטה נכנסו כוחות הביטחון העיראקיים לג׳רף א-סח׳ר, מעוז של מיליציה פרו-איראנית, ללא קרב. לפי ניתוח שפורסם במעריב, מאחורי המהלך עומדים לחץ אמריקאי, חשדות להברחות נפט ופשרה שעשויה להדהד גם בלבנון.

מה קרה בג׳רף א-סח׳ר
כוחות הביטחון העיראקיים נכנסו למעוז ג׳רף א-סח׳ר, אזור שנשלט במשך שנים על ידי מיליציה פרו-איראנית, והמיליציה נסוגה ממנו בלי עימות מזוין. לפי הניתוח, מדובר במהלך שנדמה כבלתי סביר, שכן המיליציות בעיראק נחשבות לכוח חמוש וחזק לא פחות ממוסדות המדינה.
המונח פרו-איראנית מתייחס לארגון חמוש שפועל לצד טהראן ומקבל ממנה תמיכה כספית, צבאית ומדינית, גם כשהוא פועל בתוך מדינה ריבונית אחרת. במקרה הזה מדובר בארגון שהחזיק במעוז במשך 12 שנים והפך אותו לנקודת מפתח בשליטה על האזור.
לפי הדיווח, המהלך לא נבע מקרב צבאי אלא מהסכמה שגובשה מאחורי הקלעים בין הצדדים. זו הסיבה שהעניין מוגדר בכתבה לא כהסדר מקומי רגיל, אלא כתוצאה של משא ומתן מדיני רחב.
היכן נמצא המעוז ולמה הוא חשוב
ג׳רף א-סח׳ר נמצאת במחוז באבל, כ-60 ק״מ דרום-מערב לבגדאד. האזור נמצא על הציר המרכזי שבו עוברים עולי הרגל השיעים בדרכם לכרבלא, וזו אחת הסיבות שהוא נחשב רגיש במיוחד מבחינה דתית וביטחונית.
במשך שנים שימש המקום מעוז מבצעי מבוצר, וממנו קל היה לחלוש על המרחב שבין הבירה לבין מוקדי הכוח בדרום המדינה. מי ששולט במקום שולט גם בתנועה על הכבישים ובאפשרות להשפיע על מה שקורה בערים הסמוכות.
מעבר לשליטה הצבאית, לפי הניתוח מדובר גם במוקד כלכלי ולוגיסטי מהמעלה הראשונה. ויתור על השליטה בו פוגע בלב המנגנון שאפשר למיליציה להתקיים ולהתחזק, כי מכאן נוהלו רשתות סחיטה והברחות נפט שמילאו את קופת הארגון ואת צינורות האספקה לכיוון הגבול עם סוריה.
הרקע: חקירה, הברחות נפט ולחץ מבחוץ
לפי הכתבה, המשבר התפוצץ בעקבות חקירה פנימית של משרד הפנים העיראקי, שדלפה לתקשורת. החקירה חשפה רשת הברחות נפט שיטתית, שגזלה מאוצר המדינה מאות מיליוני דולרים והעבירה את הכסף לטובת קופת כתיאב חיזבאללה, אחת המיליציות החזקות בעיראק.
בתוך המשבר ניסה איסמעיל קאאני, מפקד כוח קודס האיראני, לבלום את המהלך. אלא שכשהבין שראש הממשלה העיראקי הממונה על הנושא, א-זיידי, נחוש בדעתו ונהנה מגיבוי אמריקאי מלא, עבר לניהול נזקים. לפי הניתוח, המטרה שלו הייתה לשמור על כבוד המיליציה ולא על השטח עצמו.
המתח סביב איראן ממשיך להעסיק גם מדינות מחוץ לאזור. בבריטניה, למשל, מתעניינים בהתפתחויות ומנסים לרסן את וושינגטון, כפי שנכתב בהרחבה על החשש הבריטי מתקיפה נוספת באיראן.
הפשרה: נסיגה בהסכמה ומפקדה משותפת
הפשרה שגובשה כללה נסיגה מסודרת של המיליציה מהמעוז, ללא עימות. במקום השליטה המקומית הועברה האחריות למפקדה משותפת שבראשה עומדת המשטרה הפדרלית, ולא רק הצבא. מדובר בכוח משטרתי ארצי שמייצג את המדינה ולא את אחד הגורמים החמושים.
לפי הניתוח, ההצלחה של הפשרה נבעה משילוב של שני גורמים. מצד אחד, המשך ההתבצרות הפך לבעייתי מדי עבור ממשלת עיראק. מצד שני, הפשרה אפשרה למיליציה לצאת מהמעוז תוך שמירה על מראית עין של כבוד ועל הקשר עם הקהל שלה.
הפתרון הזה מאפשר לכל צד להציג את המהלך לפי הצרכים שלו. הממשלה העיראקית מציגה התחזקות של מוסדות המדינה, והמיליציה מציגה נסיגה מסודרת שאינה מלמדת על תבוסה.
מה זה מלמד על ארה״ב ועל איראן
הניתוח מציג את התוצאה כהוכחה ליכולת של וושינגטון לפעול בזירה בלי להציב כוחות קרקע. לפי הכתבה, כשארה״ב מפעילה מנופים כלכליים ומדיניים, וגם איום מרומז מול ההנהגה המקומית, היא יכולה לקלף נכסים איראניים בלי לשלוח חייל אחד לשטח.
מנגד, הניתוח מסביר את החלטת טהראן בחולשה איראנית מצטברת שנוצרה בעקבות המלחמה האזורית. לפי הכתבה, מלחמת אחים בעיראק הייתה מאבדת לאיראן את הנכס האסטרטגי החשוב ביותר שנותר לה בארץ, ולכן נראה שהיא בחרה לוותר על המעוז כדי לשמר את היתרון הרחב יותר.
בהקשר רחב יותר, הכתבה טוענת ששינוי משמעותי מתרחש במבנה השלטון העיראקי. במשך שנים נאלצה בגדאד לחיות לצד מיליציות חמושות וחזקות ממנה, והמהלך הנוכחי מראה שהאיזון בין המוסדות המדינתיים לבין השחקנים שמחוץ להם אינו קבוע לנצח.
השלכות על לבנון ועל שאר הזירה
בלבנון, לפי הכתבה, כבר מביטים לעיראק בדריכות. במשך שנים טענו בביירות שפירוק או דחיקה של חיזבאללה יובילו בהכרח למלחמת אזרחים מדממת. הנסיגה בג׳רף א-סח׳ר מציעה נוסחה אחרת: לחץ חיצוני, גיבוי למוסדות המדינה וחשיפת השחיתות והכלכלה השחורה, שהביאו לנסיגה בהסכמה לטובת הכוחות הרשמיים.
בביירות כבר שואלים, לפי הניתוח, מדוע אם בגדאד הצליחה להכניס משטרה פדרלית למעוז השמור ביותר של איראן בעיראק, צבא לבנון לא יוכל לעשות זאת בדרום המדינה ובמעברי הגבול. השאלה הזו מבטאת שינוי בתפיסה, גם אם אין בה עדיין תוכנית מעשית.
במקביל, הכתבה מציעה שגם בתימן ובסוריה מתחילים להבין שאיראן נמצאת במצב של שימור עצמי ושהמטרייה שלה הצטמצמה. עם זאת, הניתוח מדגיש שהמיליציות לא נעלמו ולא מסרו את נשקן. מה שנסדק, לדבריו, הוא התפיסה לפיה המיליציות הן מדינה בתוך מדינה, והסדק הזה נשמע בבירור.
שורה תחתונה
הנסיגה מג׳רף א-סח׳ר היא מהלך מקומי בעל משמעות אזורית רחבה. המיליציות בעיראק לא נעלמו, אבל מאזן הכוחות מול המדינה מתחיל להשתנות.

